כאשר לומדים אייקידו, וכל אמנות גדולה שהיא, נתקלים מפעם לפעם בקשיים. לעיתים הקושי הוא כה גדול, עד שהוא נראה גבוה כחומה בלתי־עֲבִירָה - שלא מאפשרת לנו לראות את שמחכה לנו מעברה השני - חומה שמסתירה את עתידנו באייקידו. העיניים היחידות שיכולות לראות דרכה הן עיני האמון, אבל לעיתים, האמון בעצמנו, באמנות ובמורה שלנו אובד, וכל שניתן לראות, הוא את החומה ואת היאוש שלנו.
בתקופה כזו, עומדים לרשותנו שני כלי טיפוס - התמדה והתגברות. ביד אחת יש לאחוז בחֹזקה בקרדום ההתמדה וביד השניה בחבל ההתגברות, וכך אט־אט אפשר לעלות במעלה החומה. בכל שנות הלימוד שלי, כל אלה שטיפסו ועברו את המכשול, גילו שהוא לא משוכה על ישורת. המכשולים באמנות הם טראסה, ובסיום הטיפוס עליה מגיעים למישור גבוה יותר, ולמקום מתקדם יותר באמנות ובמסע הפנימי להתפתחות ולהגשמה.
פרח הלוטוס עולה ופורח היישר מתוך המים הבוציים והעכורים.
בהצלחה,
זאב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה