הרשומה הקודמת כאן עסקה בשלט מאיר עיניים (או רגליים) שמוצאים לעיתים במקדשים ביפן. אמש, בשיעור בדוג׳ו של שיממוטו סנסיי כאן ביפן, שמתי לב פתאום שבכניסה יש את השלט הזה. לפחות עשר שנים אני מתאמן כאן ורק אתמול שמתי לב לשלט. הנה הוא:
ואם כבר יש רשומה שמדברת על תשומת לב למה שנמצא לרגלינו, חשוב להתייחס לנושא נוסף, קשור, וקצת רגיש. קיבלתי לאחרונה מסר חשוב מאחד מחברי הדוג׳ו שלנו ברחובות:
״זאב שלום, מקווה שיש יום יפה באוסקה? רציתי לבקש בקשה קטנה במסגרת ההודעות שלך לדוג׳ו. שמתי לב בשיעור האחרון (של ערן סנסיי, אימון נהדר כמובן) שמתאמנים מסוימים נכנסים ויוצאים מתאי השירותים יחפים וחוזרים יחפים לדרוך כך על משטח המזרנים עליו אנחנו מתאמנים. חשבתי שתמונה של קבקבים מונחים בשירותים בשׁוֹסֶנְגִ׳י או בכל מקום אחר יחד עם הסבר ממך על משמעות המנהג היפני הנפלא הזה יכול להועיל להגביר תודעה אצלנו בדוג׳ו. תודה רבה!״
עד כאן המסר, כמובן באישור הכותב.
האמת היא, שאנחנו לא עד כדי כך ״היסטריים״ ואין צורך ליצור מרחב סטרילי, אבל בדוג׳ו בו אנחנו מתאמנים יחפים, נעילת נעליים או כל כסות לרגל כשהולכים לחדרי השירותים, זה א׳-ב׳ של הגיינה.
חשוב לי שנקפיד על זה, כדי שתוכל להתקיים אצלנו מסגרת לימוד נעימה ובריאה.
ביפן, הנעליים נשארות בכניסה ליד הדלת, ובבית מתהלכים ברגליים יחפות או בנעלי בית שמשמשות אך ורק בבית. בחדר השירותים ביפן, יש כפכפים שמשמשים לשירותים. גם בדוג׳ו של שיממוטו סנסיי.
אצלנו בדוג׳ו שפועל באולם ספורט של בית ספר, המלתחה והשירותים, עם כל הרצון הטוב והמאמץ, לא מקבלים ממש פרס ראשון בנקיון. לכן, חשוב לי כל־כך לבקש שכשהולכים לשם, שננעל משהו על כפות הרגליים שלנו.
אז... בתיק של האייקידו חשוב שיהיו שלושה דברים:
א. בגד האימונים
ב. מגבת לזיעה
ג. כפכפים/נעלי אצבע
תודה על תשומת הלב, ותודה רבה על המסר שקיבלתי כמו גם על הרשות לפרסמו כאן.
את התמונות הבאות, צילמתי אתמול בקיוטו, אני שמח לצרפן לרשומה זו.
ואם כבר יש רשומה שמדברת על תשומת לב למה שנמצא לרגלינו, חשוב להתייחס לנושא נוסף, קשור, וקצת רגיש. קיבלתי לאחרונה מסר חשוב מאחד מחברי הדוג׳ו שלנו ברחובות:
״זאב שלום, מקווה שיש יום יפה באוסקה? רציתי לבקש בקשה קטנה במסגרת ההודעות שלך לדוג׳ו. שמתי לב בשיעור האחרון (של ערן סנסיי, אימון נהדר כמובן) שמתאמנים מסוימים נכנסים ויוצאים מתאי השירותים יחפים וחוזרים יחפים לדרוך כך על משטח המזרנים עליו אנחנו מתאמנים. חשבתי שתמונה של קבקבים מונחים בשירותים בשׁוֹסֶנְגִ׳י או בכל מקום אחר יחד עם הסבר ממך על משמעות המנהג היפני הנפלא הזה יכול להועיל להגביר תודעה אצלנו בדוג׳ו. תודה רבה!״
עד כאן המסר, כמובן באישור הכותב.
האמת היא, שאנחנו לא עד כדי כך ״היסטריים״ ואין צורך ליצור מרחב סטרילי, אבל בדוג׳ו בו אנחנו מתאמנים יחפים, נעילת נעליים או כל כסות לרגל כשהולכים לחדרי השירותים, זה א׳-ב׳ של הגיינה.
חשוב לי שנקפיד על זה, כדי שתוכל להתקיים אצלנו מסגרת לימוד נעימה ובריאה.
ביפן, הנעליים נשארות בכניסה ליד הדלת, ובבית מתהלכים ברגליים יחפות או בנעלי בית שמשמשות אך ורק בבית. בחדר השירותים ביפן, יש כפכפים שמשמשים לשירותים. גם בדוג׳ו של שיממוטו סנסיי.
אצלנו בדוג׳ו שפועל באולם ספורט של בית ספר, המלתחה והשירותים, עם כל הרצון הטוב והמאמץ, לא מקבלים ממש פרס ראשון בנקיון. לכן, חשוב לי כל־כך לבקש שכשהולכים לשם, שננעל משהו על כפות הרגליים שלנו.
אז... בתיק של האייקידו חשוב שיהיו שלושה דברים:
א. בגד האימונים
ב. מגבת לזיעה
ג. כפכפים/נעלי אצבע
תודה על תשומת הלב, ותודה רבה על המסר שקיבלתי כמו גם על הרשות לפרסמו כאן.
את התמונות הבאות, צילמתי אתמול בקיוטו, אני שמח לצרפן לרשומה זו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה