שוּסֶיי - דממת אימון

שוּסֶיי - דממת אימון

שִימָמוֹטוֹ סנסאי היה בצעירותו נזיר זן, וכיום הוא מורה בכיר לאייקידו וראש מקדש זן בעיר אוסאקה שביפן. האייקידו שלו הוא היפה והמרשים ביותר שראיתי עד כה. הסמינרים שלו בדוג'ו שלנו ברחובות והאימונים שלי אצלו ביפן ובאירופה הם אוצר גדול עבורי.

בביקורו הכאן בישראל, בין אימוני הסמינר, נסענו לים המלח. במכונית שלי היו אשתי, הבן שלנו, ושיממוטו סנסאי עם אשתו. הדרך הארוכה והיפה איפשרה לנו לשוחח על נושאים רבים, ולשמוע את דעותיו של סנסאי וכן סיפורים וחוויות מתקופתו כנזיר זן ובתור תלמיד אייקידו של מייסד האייקידו ומורים בכירים אחרים.

שיממוטו סנסאי סיפר שבנוסף לשעות המדיטציה הארוכות במנזר, היה על הנזירים לעבוד קשה, ולהקדיש שעות רבות לעבודות נקיון ותחזוקת המבנה, החצר והגנים. הנזירים הולכים לישון בשעת מוקדמת, וקמים הרבה לפני עלות השחר - בשעה ארבע וחצי בבוקר לשם לתירגול מדיטציה ולתחילתו של עוד יום מאתגר. בכל בוקר, מספר נזירים זוטרים נדרשים לקום מוקדם אף יותר, ולהכין את המנזר לקראת היום החדש. אותם נזירים משכימים קום בשעה שתיים וחצי בלילה, ועליהם לנקות ולמרק את המסדרונות ואת חדרי המדיטציה. על העבודה להיעשות בדומיה גמורה, פן יתעוררו שאר הנזירים הנמים את שנתם. העבודה בדממה מוחלטת נמשכת כשעתיים. שעתיים בהן לכל מטלה ופרט יש כללים וחוקים. כיצד ללכת, כיצד לעמוד ולשבת, כיצד לסחוט את המטלית, כיצד לנגב ולמרק, כיצד למלא ולשפוך את המים, וכו`. כאשר הנזירים מתעוררים, על המקום להיות נקי ומבריק, מבלי ששנתם הופרעה על ידי הנזירים התורנים.

שיממוטו סנסאי סיפר, שבשעת ארוחות הבוקר, הצהריים והערב, הנזירים מתכנסים כולם בחדר האוכל, ובזמן זה חל איסור חמור לשוחח ולדבר. על הנזירים לאכול בשקט את המזון הצמחוני, הפשוט והצנוע שמוגש במנזר. אשתו של שיממוטו סנסאי שישבה בשקט והאזינה לדבריו עד כה, אמרה שכאשר אוכלים בשקט, מגלים לעיתים טעם מופלא. גם במאכל פשוט ביותר.

כמה נכון.

המשפט שלה גרם לי להבין, והאיר לי באופן פתאומי מספר נושאים שהרהרתי בהם בשנים האחרונות.

כאשר הייתי לפני כמה שנים בדוג`ו של פורויה סנסיי בלוס אנג`לס, ראיתי מעל לתמונה של מייסד האייקידו, קליגרפיה על נייר עתיק. המילים על הקליגרפיה הן "שוּסֶיי" - אימון בדממה. בשנים האחרונות, אני מעודד את המתאמנים בדוג`ו שלנו לנסות ולתרגל בשקט תוך המעטה במילים. אנחנו מנסים להתאמן בשקט, תוך תירגול הגוף והתודעה בטיפוח תקשורת המבוססת על תחושה ואינטואיציה. נסיון לטפח רגישות, מודעות והבנה ללא התערבות השכל.

ישנם רגעים באימון, בהם אני שומע רק את איוושת הרגלים על הטטאמי, ואת הצליל הרך של גוף מתגלגל או בולם בשקט את הנפילה. אלו הם רגעים שממלאים את ליבי באושר. אני מאמין, שברגעי הדממה הללו, מתרחשת למידה מופלאה. מתגלה טעם מופלא.

באימון שקט, גם אם זו רק תנועה פשוטה, גם בתירגול עקרון בסיסי ביותר, ניתן לגלות את הטעם המופלא שהדממה מעניקה לנו.

רגע של שקט: בתחילת האימון ובסופו, אנו יושבים בשקט ומביטים בתמונתו של מייסד האייקידו. אנחנו נזכרים באדם שפיתח את האייקידו, במייסד האייקידו שבזכותו אנחנו ביחד כאן ועכשיו, מתאמנים ומתפתחים יחד באמנות היפה הזו. הלב נמלא ברגשי תודה, ואת התודה העמוקה, אנחנו מביעים בתנועת גוף כנה שנובעת ממעמקי הלב - תנועה זו היא קידה עמוקה.

רגעי השקט הפשוטים הללו, לעיתים מלמדים אותנו יותר מהסבר בן מילים רבות וחכמות.  

את תמונת הקליגרפיה צילמתו בדוג`ו של פורויה סנסאי. חבר נפלא שהלך לעולמו, לא לפני שהספיק ללמד אותי כל כך הרבה, ולהפוך לאחת הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי.