July 21st 2012, Lesneven Aikido Seminar

עם פונאקושי סנסיי (דאן 7)

אומרים שבכדי להפוך בול עץ לפסל, כל שיש לעשות הוא להסיר את המיותר. יש שלומדים את מלאכת הפיסול בעצמם, ויש שבהנחיית אמן. באימונים באייקידו בסדנה הנהדרת הזו בצרפת, כשאני מתאמן כאן עם מתאמנים וותיקים, ואני מתכוון למתאמנים שעוסקים באייקידו שלושים שנה ולמעלה מזה, אני מנסה לחוש את שכבות הלימוד שהוענקו להם על ידי מורים גדולים, מהם הם זכו ללמוד. חלק מתהליך הלימוד מתאפיין בהקניית תנועות חדשות, וחלקו הנכבד מנסה להיפטר מתנועות מיותרות. כשמפסלים בחימר, מוסיפים עוד ועוד חומר, וכשמפסלים בעץ מסירים את המיותר. אני משער שהתהליך המרתק, הקשה אך מרובה הפירות, אשר מתאמן האייקידו עובר בדרכו ממתאמן מתחיל לאמן אייקידו בעל חופש יצירה, נע תדיר בין סילוק המיותר לבין הוספת חומר. 


התירגול עם הוותיקים, הוא כמו גילוי גיאולוגי של שכבות של ידע. תנועה אחת הם למדו ממורה אחד, ותנועה אחרת ממורה אחר. חלקם נעים בתנועה נקייה ומדוייקת. כשזה קורה, זה פורט בתוך הלב על מיתר מיוחד שמהדהד ומרגש, לעיתים עד כדי זליגת דמעה. זה מה שהרגשתי היום כשראיתי הדגמת חרב של פונאקושי סנסיי.

כנסייה קטנה בכפר סמוך למקום בו מתקיים הסמינר