יום שישי, 20 ביולי 2012

July 20th 2012, Lesneven, France, Akido seminar

חרצית ענקית ביום צרפתי כפרי וחמים
לרוב בסדנאות, יש לי נטיה לנסות לבחור עם מי אני מתאמן. בזמן שהמורה מדגים, אני שם לב מי יושב מסביב לי, וכשההדגמה מסתיימת וצריך לבחור בן זוג לאימון, אני פונה בזריזות אל מי שבחרתי בעוד מועד. בסדנה הפעם, החלטתי מראש להתאמן פשוט עם מי שיוצא ולנסות להסתדר עם מה ש"הגרלתי". עוד לא קרה שהתאכזבתי. כשאני מתאמן בסמינר כאן עם מתאמנים מתחילים, אני שם לב שבין הטעויות שהם עושים, ישנם גם כמה דברים נכונים שהם שמו לב אליהם ואני לא. המבט של המתאמן המתחיל נקי ממחשבות קודמות, והוא שם לב לתנועות או עקרונות שהמורה הדגים ושאני לא שמתי לב אליהן. הטריות הזו של המתאמנים החדשים, והדף החלק עליו ההדגמה של המורה מצטיירת, מאפשרת להם לקלוט את שהמוח העמוס שלי לא ממש רואה. כך אני נעזר בעיניו וברוחו של המתאמן המתחיל. קורה גם מדי פעם שמתאמנים ממש מתחילים מתקנים אותי. לרוב הם צודקים.
כרטיסיית האימונים שמנוקבת בכניסה לכל חצי יום אימונים... עוד מעט מסתיימת
היום התאמנו על טכניקה אחת למשך חצי שעה ללא הפסקה. פשוט חזרנו כל אחד בתורו ארבע פעמים על ביצוע הטכניקה, פעם ביד ימין ופעם ביד שמאל. טכניקה פשוטה - גיָאקוּ הָאנמִי קָטָטֶה דוֹרִי, טֶנקָאן ונִיקיוֹ אוּרָה. ימאדה סנסיי התהלך באולם וכמעט ולא תיקן אף אחד. היה שקט, ושלוש מאות מתאמנים פשוט תירגלו את הטכניקה השקטה והמעגלית הזו. שוב, ושוב, ושוב, ושוב, והראש חושב, ומתכנן, ומתקן, ומנסה למצוא נושא נוסף להתאמן עליו תוך כדי כך, ולבסוף פשוט ללא מחשבה, הגוף נע, בהרמוניה, במדוייק, בדממה מבפנים ומבחוץ, באושר, ואפשר להמשיך כך לעד. 

היום השביעי בצרפת ופעם ראשונה התיישבתי לי מול קוראסון וקפה.
לא הייתי מגיע לבית הקפה הזה אילמלא הייתי צריך לצאת לכבס את
בגדי האימונים ולהמתין על יד המכבסה עד שיתייבשו.




תגובה 1:

  1. ראשית, רציתי להודות לך על שאתה חולק את חוויותיך ממזרון האימונים אלא גם מיופיו של המקום.
    ולגבי החרצית, אני חושבת שזוהי דליה.
    מאחלת הנאה טובה בימים שנשארו.

    השבמחק