טאמורה סנסיי כותב אודות מהותו של מורה

מורה - מחנך - מכוון
מאת: נוֹבּוּיוֹשִי טָאמוּרָה סנסיי, דאן 8
תרגום מאנגלית: אורי צור
עריכה: זאב ארליך

טאמורה סנסיי 1933-2010

"אני לכשעצמי מאמין שיש לצעוד בעקבות אוֹ-סֶנסֶיי. אך די בכך שנעצור לרגע אחד כדי להסדיר את נשימתנו, וכבר או-סֶנסֶי יתרחק מאתנו מרחק רב"


להיות מורה
מהו מורה? איזה מין אדם הוא צריך להיות ומה הוא חייב לעשות? אין ספק ששאלה זו קיימת מאז בריאתו של האדם הראשון והיא תיעלם רק לאחר שיעלם אחרון בני האנוש מעל פני האדמה. כל אדם שואל את עצמו שאלה זו, וכל אחד משיב לשאלה זו בעצמו, תמיד, ללא תשובה.

משה הוא המנהיג הראשון שאנו מכירים בהיסטוריה. כיצד הוא הוביל את בני ישראל לאורך המדבר? מה היו מחשבותיו באותו זמן? כיצד הוא קיבל את החלטותיו? מה התרחש בליבו הבודד?

בחלוקה ברורה, קיימים שני סוגים של מנהיגים או מדריכים: סוג אחד, הם אלה שמכירים את הדרך המובילה למקום שאליו הם רוצים להגיע. הסוג השני הם אלה שיודעים מהי המטרה שיש להשיגה, אך אינם מכירים את השביל המוביל אליה.

דוגמא לסוג הראשון, היא מורה הדרך בהרים. הוא מכיר את המסלול שיש ללכת בו, הוא מכיר כל קושי וכל מעבר מסוכן, וניתן להיות בטוחים שהוא יוביל את הלקוח שלו למקום המיועד. כמו משה, הסוג השני מציית לישות אלוהית. הוא מקבל את הציווי ללכת, ומתחיל לצעוד לכיוון היעד הנבחר מבלי שהוא יודע דבר אודות הנתיב. זאת בדומה לקבוצת חוקרים המתקדמים לעבר הלא נודע, המוּנעים על ידי שאיפה משותפת ועזרה הדדית אשר הופכת את הקשיים לקלים יותר. אלא שמשה, מנקודת המבט שלו, מצוי היה לבדו. הטעות או השגיאה הקטנות ביותר עלולות היו לעלות בחיי כולם.

לדעתי, מורה לאייקידו הוא מנהיג מהסוג של משה. אין חולק על כך שמאסטר אואשיבה היה פסגת האייקידו. אולם אנו, שלעומתו מצויים בעמק ומתבוננים לעברו, לעבר פסגת ההר, רואים רק דמות קטנה שלו. אני לכשעצמי מאמין שיש לצעוד בעקבות אוֹ-סֶנסֶי. אך די בכך שנעצור לרגע אחד כדי להסדיר את נשימתנו, וכבר או-סֶנסֶי יתרחק מאתנו מרחק רב.

טאמורה סנסיי ואו-סנסיי

מפות עתיקות
אם כן, אני מכיר את הדרך. אני רואה את השביל, אך עדיין נותרו דברים שיש לעשותם, דברים שאינני יודע מה הם. הדבר דומה במעט לאי מטמון המופיע על מפות ישנות, אך אינו מופיע על המפות העכשוויות. עובדה זו עשויה להתפרש כאילו האי כלל לא קיים, אלא שאתה יודע שהאי באמת קיים ושחבוי בו אוצר.
מצויד בידע שלך אתה יוצא לדרך כרב חובל, ובמקרה זה, האחריות המוטלת על כתפיך היא עצומה. הים, הזרמים ומזג האוויר הם מכשולים שיש להתגבר עליהם, ולמרות כל ניסיון החיים שיתכן שעומד לרשותך, קשיים לא-ידועים יצוצו ויעלו. אף על פי כן עליך להמשיך הלאה. כמו כן, בזמן קבלת החלטות מתעורר הצורך בשיפוט מדויק כדי לשמור את כולם בכיוון הנכון.

ניסינו לאזור את כל הכוחות האנושיים האפשריים, ומה שנותר כעת הוא התערבות אלוהית. במלים אחרות, יצאנו לדרך, וכעת כל שנותר הוא לצעוד קדימה. רב החובל חייב להיות אדם המשוכנע באמונתו, מנוסה, אינטואיטיבי, וכזה המסוגל לשמור על אחדות הצוות שלו, כך שהוא והצוות יהפכו לאחד. כמו אב ובנו, למשל.

רב החובל חייב לחשוב כמו הצוות, והצוות חייב לעבוד בדרכו של רב החובל. לא תיתכן דרך אחרת. על רב החובל לדעת כיצד לתת את הפקודות המתאימות, כך שהצוות יבין את רב החובל שלו. רב החובל וצוותו יוצרים הרמוניה קבוצתית, במטרה שכולם יחדיו ישיגו את מטרתם. אולם כל זאת היא תוצאה של עבודת רב החובל.

אמנות התה ואמנות ההוראה
הדבר מזכיר לי את רִיקיוּ, המאסטר הגדול של טקס התה, שבדברו על טקס התה נהג לומר: "בקיץ, זה כמו משב של אויר צח, ובחורף תחושה עדינה של חמימות. הפחם פשוט נועד לחמם את המים לחום הרצוי, והתה נועד רק למען התענוג שבשתייתו". אני אגלה לכם את הסוד שבטקס התה; אם אתם חושבים שקל לבצע אותו, אני מציע לכם לנסות זאת. הדבר שנראה רגיל, בנאלי וקל לכאורה לביצוע, מתגלה כאתגר גדול שדורש שנים של לימוד ותירגול. כדי לשמח אורח, יש לנהוג בדרך הבאה: אם האורח צמא - יש לתת לו ספל גדול עם תה חלש ולא חם מדי; אם הוא איננו צמא, יש לתת לו כמות קטנה יותר של תה חזק יותר וחם. דהיינו, יש לעשות למען אושרו של האורח. יש לנהוג בהתאם לרצונותיו של האורח, ויש לחוש ברצונות אלו. מצב התודעה, הוא הסוד של טקס התה, וזהו גם ליבו של מורה לאייקידו.

מורה לאייקידו מכיר כל אחד מהמשתתפים ומכיר את הצמא המיוחד של כל אחד מהם לידע. אם הטכניקה שלהם טובה, הוא יקדיש עצמו לשיפורה. אם הטכניקה שלהם גרועה הוא יפעל כדי לתקנה. בפעולותיו הוא חייב לקיים את דבריו של המאסטר של טקס התה - לאפשר תחושה נעימה של רעננות בקיץ, ותחושה עדינה של חמימות בחורף.