חלקו השני של הפרק הראשון (החיפוש אחר מורה)

אני עובד בימים אלו על עריכה וסיום כתיבה של ספר האייקידו החדש - צעד אחר צעד בדרך האייקידו. הספר ילווה את המתאמן החל מיומו הראשון בדוג'ו, שלב אחר שלב דרך המושגים, הגישה, התנועות והרעיונות של האייקידו. אשמח ואודה מקרב לב לכל משוב, ביקורת ורעיון. הפרקים הבאים יפורסמו כאן בהמשך, במטרה להשתמש בבלוג זה כאמצעי לקבלת משוב ושיפור. תודה מראש מקרב לב.

לאחר שפרסמתי כאן את ההקדמה לספר, ואת הפרק הראשון, אני שמח לשתף כאן בחלקו השני של הפרק הראשון של הספר. תודה מראש על זמנכם/ן ועל כל מילת ביקורת.


חלקו השני של הפרק הראשון:

משולש הדוג'ו: צירוף מוצלח של שלושה גורמים יאפשר לך ללמוד אייקידו לאורך זמן: האמנות, המורה, והקבוצה. קשר מוצלח בינך לבין שלושת אלו, יאפשר לך תהליך לימוד יעיל ומהנה. מעט מאוד מורים מלמדים באופן פרטי. הסיבה לכך, היא שחשוב לנו מאוד לתרגל עם מספר אנשים רב ככל האפשר, על מנת שנלמד ביעילות להתאים את הטכניקה שלנו ליכולתו של השותף שלנו לאימונים, בהתאם לגילו, למצבו הגופני, לוותק שלו ולגישתו. התחושה שהמתאמנים והקבוצה משדרים משקפת לרוב את אופיו ואת גישתו של המורה. חשוב שנמצא מקום אשר מאפשר לנו להתחבר בהנאה אל השילוב של המורה, התלמידים שלו והאייקידו שהוא מלמד.

מייסד האייקידו מלמד בדוג'ו שלו – יפן, טוקיו 1960

מבחר ובחירה: בשנות השבעים של המאה העשרים, לימדו בישראל מורים אחדים. הדוג'ו הראשון שהתפתח באופן רציני למשך שנים ואף הוציא דור של מורים, היה הדוג'ו של איתן בן-מאיר, שנוסד בתל אביב בתחילת שנות השמונים. מאז ימי האייקידו הראשונים בישראל, הוקמו קבוצות אימון רבות, ומורים נוספים הגיעו לארץ לאחר אימונים ביפן ובארצות אחרות. כיום ניתן למצוא מורים ומורות לאייקידו בכל רחבי המדינה, והמבחר מקל עלינו למצוא מורה, קבוצה ומקום, שיאפשרו לנו תהליך לימוד יעיל, בריא ומהנה. אני ממליץ מאוד לצפות בשיעור לפני שמתנסים באימון עצמו, וגם לאחר מכן, להמשיך ולברר, לראות  ולהתנסות, ולמצוא לעצמך את המקום המתאים ביותר.


רמה ואופי: האווירה בדוג'ו, היא תוצר של מפגש ואינטראקציה בין אופיו של המורה לאופי התלמידים שלומדים אצלו. חשוב שהאווירה תתאים לנו, אך אין די בכך. חשוב מאוד להתייחס לשיקול נוסף, והוא הרמה הטכנית של המורה, והבנתו המעמיקה בחומר הנלמד. בקיאות והבנה מעמיקה, הן תוצר של משך תקופת ההכשרה של המורה והתלמידים הוותיקים, והמשך התפתחות מתמדת אצל מורים בכירים יותר. רוב הדוג'ואים מציינים בבירור את הרקע של המורה, וכן מי תומך בהמשך התקדמותו ובהתפתחות הדוג'ו כולו. 


הפרק הבא יעסוק בצפיה בשיעור, אך לפני כן, הייתי רוצה שנכיר או ניזכר בשני סיפורים שמלווים אותי שנים רבות. שני הסיפורים הקצרים הללו, מסייעים לי בכל פעם מחדש להיזכר כיצד לפגוש מורה וללמוד ממנו, כיצד ליצור עימו קשר ראשוני ויפה, ובכלל, כיצד להקשיב לכל אדם ולהתבונן בכל דבר.

רוקן את ספלך!

פרופסור לפילוסופיה שביקש ללמוד אודות זן, התקבל לשיחה אצל מורה גדול לזן באחד ממקדשי קיוטו. ישבו השנים והחלו לשוחח. הניח לפניו מורה הזן שני ספלים והחל למזוג תה. ראשית הוא מזג לספלו של הפרופסור. מזג ומזג ולא הפסיק גם כאשר הכוס התמלאה ועלתה על גדותיה.

"הספל מלא !", זעק הפרופסור. "אינך רואה?"

הביט מורה הזן בפרופסור וענה לו בחיוך שליו "אתה מלא בדעות בדיוק כמו ספל זה. כיצד אוכל להראות לך זן אם לא רוקנת את הספל? רוקן את ספלך !"

אוויר

איש צעיר פנה אל נזיר הודי שהיה במדיטציה על שפת נהר.

"מורי, אני רוצה להיות תלמידך."

"מדוע?"

"אני רוצה למצוא את אלוהים."

הנזיר תפס את הצעיר בצווארו, גרר אותו אל הנהר, וטבל את ראשו בתוך המים. הוא החזיק בו שם זמן מה, כשהצעיר מפרפר וחובט, ואז שחררו. הצעיר פלט מים  והשתעל, ואז שתק. שאל אותו הנזיר,

"מה רצית יותר מכל כשהחזקתי אותך מתחת למים?"

"אוויר."

"לך לך מכאן. חזור אלי רק כאשר תרצה למצוא את אלוהים כשם שרצית אויר."