מה שבלב האייקידו ואמנויות יפן: נשימה

רשומה זו היא חמישית (ואחרונה) בסדרה שעוסקת בדברים החבויים בחימום שלנו באייקידו. חמישיה זו של רשומות תשמש כמלל נלווה לחוברת קטנטנה שאני מכין ושמסבירה אודות תרגילי החימום אצלנו בדוג'ו. הרשומה הראשונה עסקה במתנה שבהמתנה. הרשומה השניה סיפרה על שפם ועיני תינוק באייקידו, השלישית עסקה בנקודת התצפית של המורה, הרביעית דיברה על קשב פנימי וקשב היקפי, ולסיום, ברצוני לשתף במחשבותי אודות נושא שמאתגר אותי יותר מכל בזמן תירגול אייקידו: נשימה.

החל מרגעיו הראשונים של השיעור, אני מנסה לשלב נשימת בטן עמוקה. נשימה נכונה ברגעי קידות הפתיחה, בזמן תירגול מדיטציה, תנועות החימום ותירגול התנועות הבסיסיות של האייקידו, כמו גם בזמן תירגול נפילות וגלגולים, ובעת ביצוע טכניקות באייקידו. שילוב נשימת בטן בזמן החימום, מסייע לי להתרגל לנשימה זו, ולהמשיך בה גם במשך שאר השיעור.

המורה שלי בקיוטו נהג לומר: "טכניקה אחת, נשימה אחת" - הִיטוֹ ווָאזָה, הִיטוֹ קוֹקיוּ.

מנות פסטה ונשימת בטן

כשהגעתי ליפן ללמוד שם אייקידו, הייתי צעיר בן עשרים ושתים, עם שאיפה להישאר ביפן שנים רבות ולהתאמן ככל האפשר. אך בכדי לחיות ולהתאמן, צריך כמובן לעבוד. מצאתי משרה מצויינת במסעדה איטלקית במרכז העיר, וככל שחלפו הימים, כך נדרשתי להיות מסוגל לתפקד במהירות ותחת לחץ. נדרשנו לעשות הכל במסעדה - למלצר, לבשל, להכין את המנות, לייצר את הפסטה, לשטוף כלים, לנהל את הקופה ועוד ועוד. הגישה של בעלי המקום היתה שכל הצוות צריך להיות לא פחות ממעולה בכל מלאכות המסעדה, ובעיקר להקפיד על יחס אדיב ורגוע אל האורחים (כך נקראים סועדים במסעדה ביפן). בצהריים, בשעת הלחץ, המסעדה התמלאה במהירות, וכשעמדתי במטבח שצפה אל המסעדה מול המתקן שהרתיח את הפסטה ואת הרטבים, נלחצתי, וממש נמלאתי אימה לנוכח כמות ההזמנות והדרישה לדיוק ולאפס תקלות ושגיאות.

למחרת בבוקר, בזמן שניקיתי את המסעדה לקראת פתיחתה, שילבתי בתנועות הטיאטוא את טכניקת הנשימה שהמורה שלי לאייקידו לימד אותי ימים אחדים לפני כן. החלטתי בליבי, שכשיתחיל הלחץ במסעדה, אשמור על נשימת בטן זו, ונראה אם זה יעזור. הפלא ופלא! באותו יום ניהלתי את עמדת הכנת המנות באופן שהפתיע אותי ברוגע, בזריזות ובריכוז. עשרים שנה עברו מאז וגם כיום אני מנסה ככל האפשר להתאמן על נשימת בטן ולשלב אותה באייקידו, בזמן החימום, וגם ביומיום - ברגעים של מתח, לחץ או פחד. הנשימה תמיד מסייעת לי ומחוללת שינוי מהיר פנימי וחיצוני.

נשימת בטן עמוקה - פוּקוּ שִׁיקִי קוֹקיוּ, משפיעה במהירות על המוח, על התודעה, על הגוף כולו ועל הסובב.

נשימה בלתי נראית
אמנים גדולים רבים ומורים ידועים לאייקידו ולאמנויות יפניות נוספות, מעניקים חשיבות עליונה לנשימה נכונה ולשילובה בכל שלב של יצירה ותירגול - החל משלבי ההכנה, דרך תיזמון עם התנועה, וכלה בשלבי הסיום והרגעים שאחריו. טכניקת נשימה מיוחדת זו, אשר עליה אנו מתאמנים בשקידה, היתה עבור לוחמי העבר קריטית בשני מובנים: היא איפשרה להסתיר את הנשימה, כך שקשה היה להבחין האם הם שואפים או נושפים. בזמן נשיפה, ההתקפות והטכניקות מבוצעות בייתר יעילות, והלוחמים לא רצו להיות מופתעים לקראת שאיפה או בתחילתה. נשימת בטן סייעה להם גם לשמור על רוגע וקור רוח שהעניקו להם יכולת תגובה יעילה ומהירה.

תזמון הנשימה של מוסאשי

Miyamoto Musashi 1584-1645

הלוחם היפני המפורסם ביותר של יפן - מִיָאמוֹטוֹ מוּסָאשִי כתב בשנת 1645 במגילת המים בספר חמש הטבעות, אודות התקפה בתזמון עם נשימה. גם כיום, בכירי המורים לקנדו מלמדים את שדורות רבים של לוחמים מלמדים עוד מאז ימי הסמוראים: שאיפה מהירה דרך האף אל תחתית הבטן, אצירת האויר תוך עצירת הנשימה לרגע, וצעקת קִיאָיי תוך כדי ההתקפה. לאחר מכן, המשך נשיפה עם המעבר אל מיקום בטוח ושמירה על זָאנשִין.
_____________
קיאיי: מיקוד כל האנרגיה תוך צעקה שנובעת היישר מהבטן. קיים גם קיאיי ללא כל צליל. זאנשין: הישארות התודעה - המשך תשומת לב לתוקף ולסובב גם לאחר סיום ביצוע טכניקה או התקפה.

גשר גוֹג'וֹ בנשימה אחת

Gojo Bridge - Kyoto

בעיר העתיקה והיפה קיוֹטוֹ, היתה אימרה שסמוראים אימצו כאימון יומיומי: "יש ללכת לאורכו של גשר גוֹג'וֹ בנשימה אחת". האימרה מתייחסת כמובן לאורך הנשימה ולא למהירות ההליכה :-)
רוב הסיכוים, שאם תבקרו בקיוטו באביב בזמן פריחת הדובדבן, או בסתיו בתקופה בה העצים לובשים צבעי שלכת, היופי המהמם יגרום לנשימה שלכם להיעתק מפיכם. ובכל זאת, נסו פעם לעבור כשבעים מטרים (אורכו של הגשר) בנשימה אחת.

מקור הכח הרוחני 

Kenzo Awa 1880 - 1939

אָווָה קֶנזוֹ סֶנסֶיי - מורה מהולל לקשתות יפנית מסורתית שלימד ביפן בחציה הראשון של המאה העשרים, ביקש מתלמידו: "לאחר שאיפה, דחוק את האוויר כלפי מטה, עד שיימָתח קיר הבטן, ועצור אותו שם לרגע. ועכשיו, פלוט את האויר לאט ככל האפשר במידה שווה, כדי לשוב לאחר הפסקה קצרה ולנשום בשאיפה מהירה - וכך פנימה והחוצה בקצב שייקבע בעצמו לאט לאט. אם תבצע זאת כראוי, תרגיש שמיום ליום תהיה לך הירייה בקשת קלה יותר. בזכות נשימה כזאת תגלה לא רק את מקורו של הכח הרוחני, אלא תגיע גם לכך, שמעיין זה יפיק יותר ויותר וככל שתהיה רפוי יותר כך תגדל הזרימה אל איבריך."

כשקראתי את ההסבר של אָווָה סנסיי, מצאתי שהוא זהה לעקרונות ולמהות הנשימה של האייקידו. לאחר מכן, התברר לי שאותה נשימה בדיוק משמשת גם אמנים רבים כמעט בכל תחומי אמנויותיה המסורתיות שלי יפן - לחימה, טקס תה, קליגרפיה, תיאטרון, סידור פרחים ועוד.

קוֹקיוּ באייקידו

Kokyu Nage - Doshu Ueshiba Moriteru

נסו להתאמן על נשימת בטן כבר באימון הקרוב. ניתן לשלב נשימת בטן בכל תנועה ותנועה, וגם בזמן ישיבה שקטה, צפיה בהדגמה או בעת קבלת הסבר. באייקידו קיימות טכניקות רבות שנקראות בשם כולל - קוֹקיוּ ווָאזָה (קוֹקיוּ הוֹ, קוֹקיוּ נָאגֶה). קוקיו פירושו "נשיפה ושאיפה", ומייסד האייקידו התאמן ולימד ללא לאות את עקרון הקוקיו ודרכים לפתח עצמת קוקיו באייקידו ובחיים.

להתראות בדוג'ו.

הרחבת הקשב

רשומה זו היא רביעית בסדרה שעוסקת בדברים החבויים בחימום שלנו באייקידו. הרשומה הראשונה עסקה במתנה שבהמתנה. הרשומה השניה סיפרה על שפם ועיני תינוק באייקידו, השלישית עסקה בנקודת התצפית של המורה, והפעם, ברצוני לספר על תירגול פנימי חשוב - הרחבת ההמבט והקשב.

שתיים מהמטרות החשובות ביותר של החימום באייקידו, הן הכנת הגוף והנפש לקראת האימון, וכן הטמעת עקרונות האייקידו, בשאיפה שהללו יהפכו להרגלים. החימום אצלנו נמשך בין רבע שעה לעשרים דקות, ולמראית עין אנו עסוקים בזמן זה בהכנת החוליות, המפרקים, השרירים ושאר ענייני הגוף. המתבונן מהצד, לרוב אינו מודע לכך, שהתירגול הגופני הוא מעטפת לתירגול פנימי חשוב ביותר ומאתגר. בזמן בו אנו מכינים ביסודיות את כל חלקי הגוף, אני משתדל להעניק חשיבות רבה לנושא חשוב, אשר הרפלקסים הטבעיים שלנו מקשים עלינו להטמיע: הרחבת המבט והקשב.

קל מאוד לשקוע במחשבות ובחלומות בהקיץ בזמן החימום, ויש בזה אף עונג מסויים אשר נובע אולי מהרוגע הנעים והשקט, בו הנפש שלנו זוכה לאחר יום מלא באינספור התעסקויות ורעש חיצוני ופנימי. נחמד לאפשר לתחושה זו להשתלט עלינו, אך הדבר יגרום לנו להחמיץ הזדמנות מעולה לאימון, שאם נתמיד בו, הוא יעניק לנו תכונה שהיא מהחשובות ביותר באייקידו ובחיים. תכונה זו היא קשב רחב ומאוזן, או במילים אחרות: איזון בין קשב פנימי לקשב היקפי. בזמן החימום, אני מנסה להרחיב את המבט ככל שניתן, וביחד עם הרחבה זו, לאפשר גם לשאר החושים לקלוט את שמסביבי. מבט רחב מאפשר לנו לבחין בכל מה שנמצא מולנו ובצדדים עד קצה שדה הראיה. חוש השמיעה וכן עיניהם של המתאמנים מרמזים לעיתים על שמתרחש מאחורי גבי ומחוץ לדוג'ו.

בזמן תירגול מבט רחב וקשב לשאר איברי החישה, אני משתדל גם לשים לב לגוף שלי ולמתרחש בתוך תוכי. כך נוצר איזון בין קשב פנימי וחיצוני. קשב שמסייע לנו רבות בקשר ובתקשורת עם הסובב ובעיסוקינו הרבים. קשב מסוג זה עשוי להעניק לנו את היכולת לפעול נכון ברגע הנכון, להפיק את המיטב מעצמנו ומהסביבה, לשמור על הבטחון שלנו ושל אחרים, ואף להציל חיים.

החימום הקבוצתי באייקידו, הוא הזדמנות מעולה לתירגול האיזון בין הקשב הפנימי לקשב החיצוני. אשמח אם תנסו זאת עוד הערב באימון הקרוב.

נתראה באימון :)

נקודת התצפית של המורה בחימום

רשומה זו היא שלישית בסדרה שעוסקת בדברים החבויים בחימום שלנו באייקידו. הרשומה הראשונה עסקה במתנה שבהמתנה. הרשומה השניה סיפרה על שפם ועיני תינוק באייקידו. הפעם, ברצוני לספר על נקודת המבט של המורה במהלך החימום, ועל השפעת ההתבוננות במתאמנים על מהלך השיעור ועל איכותו.

ספונטניות ותכנון מוקדם

מתאמנים שואלים אותי לעיתים כיצד אני מתכנן שיעור אייקידו. אני מכיר מורים וותיקים מאוד שמתכננים הייטב כל אימון, וגם מורים שמאפשרים לכל שיעור להתפתח מתוך השראה ספונטנית. לרוב, אינני מתכנן את השיעור, אך דברים שאני רואה במהלך החימום, לרוב משפיעים על הכיוון הכללי של ההדרכה שלי.

צבע ממוצע

במהלך החימום, אני משתדל לשים לב לשני דברים עיקריים אשר מסייעים לי במלאכת ההדרכה. הראשון, הוא הוותק הממוצע של המתאמנים. כאשר כל המאמנים והמתאמנות נמצאים מולי, מתאפשר לי להבחין בבירור האם מספר הוותיקים רב ממספר המתחילים, האם הגיעו היום תלמידים חדשים לגמרי, וכן האם ישנם אנשים שיכולים לסייע לי בהדרכה. ממוצע הוותק משפיע על אופיו של השיעור. אם רוב המתאמנים הם מתחילים, אני נוהג ללמד בעיקר את יסודות האייקידו מתחילת השיעור ועד סופו. אם הקבוצה היא מעורבת פחות או יותר שווה בשווה, השיעור יעסוק ברובו ביסודות, אך יגיע בשיאו לנושאי אימון מתקדמים למדי. בימים בהם יש רוב ברור לחגורות שחורות, השיעור ילך וייעשה מתקדם ומאתגר ככל האפשר.

מה שלום כולם/ן?
זמן החימום, הוא הזדמנות טובה לשים לב ולראות מה שלום המתאמנים. מי היום יכול או לא יכול לשבת בסֶייזָה (ישיבה על הברכיים ועל גב כפות הרגליים), אצל מי התנועה מוגבלת מסיבה כלשהי, מי עייף, מי רענן, מי מרוכז וכו' וכו'. התבוננות זו מאפשרת לי לבחור במתאמנים מועדפים להדגמות, וכאשר לאחר מכן אני עובר בין המתאמנים במהלך השיעור, אני יכול להחליט בייתר קלות לגבי העוצמה ומהירות הביצוע של הטכניקות.

התבוננות מעמיקה במתאמנים בזמן ביצוע תרגילי החימום היא כלי חשוב ביותר, שמשמש אותי לייצירת אימון יעיל ומהנה ככל האפשר.

עיני תינוק ושפם האייקידו שלנו

רשומה זו היא שניה בסדרה שעוסקת בדברים החבויים בחימום שלנו באייקידו. הרשומה הראשונה עסקה במתנה שבהמתנה. הפעם, ברצוני לשתף במחשבות אודות פשר הקולות והדממה שבחימום.

לנקות את השפם של האייקידו שלנו
לפני מספר שנים, משרד התחבורה יצא בקמפיין פרסומות בטיחות בדרכים, וביקש מהנהגים לנקות את השפם לפני שיוצאים לדרך. לאחר שהנהגים זקפו גבות בפליאה, הוסבר להם ששפ"מ הוא ראשי תיבות לשמשות, פנסים ומראות. ניקוי השימשה והמראות, מאפשר לנו לראות הייטב את הסובב אותנו.

גם באייקידו, אנו נוהגים "לנקות" את ה"שמשות והמראות", או לייתר דיוק, את אמצעי החישה שלנו, שהם בעיקר העיניים, האוזניים והמוח המהווה את הלב, התודעה, את תשומת הלב, את כושר הריכוז, הזכרון ועוד. נקיון שלושת אלה, מתבצע עם הגעתנו אל הדוג'ו וכן במהלך החימום. ראשית, אנו חולצים נעליים, ולובשים בגדי אימון לבנים. בחדר ההלבשה אנו משאירים את בגדי היומיום, וכן את כל מה שמסמל את החומרניות של החיים - את הארנק עם הכסף, את הטלפון הנייד שהמרחק ממנו מעניק לנו שקט מהמולת החיים, את השעון, מפתחות המכונית, וכן את כל התכשיטים שענדנו לפני כן. זוהי מלאכת הניקוי הראשונית והחיצונית שמשפיעה מייד על הנפש ועל הגוף שלנו. כולנו עולים על משטח הטטאמי בבגדי אימון פשוטים, לבנים, יעילים ואחידים.

מעקב צמוד
תחילת השיעור היא בישיבה שקטה, שמעניקה הפוגה מרעשי היומיום ומשטף המחשבות. מהרגע שהמורה ניגש את חזית הדוג'ו ומתיישב מול הקבוצה, אנו מתחילים לעקוב אחר מעשיו ותנועותיו. המורה קד, אנחנו קדים, המורה מבצע תנועות חימום, ואנחנו עוקבים אחריו ומבצעים הכל באחידות עימו. השקט שיצרנו מנקה את התודעה, ולאחר מכן בהתאחדות זו עם מעשיו ועם קצב תנועותיו של המורה, מתאפשר לנו להפוך את הקשב ואת המבט לצלולים ורגישים יותר.

אצבע צְרֵדָה
בדוג'ו שלנו, חלק ניכר מתרגילי החימום מבוצע מבלי שהמורה יאמר או יסמן מתי להחליף כיוון תנועה, יד או רגל. לכל מורה יש דרכים משלו, וכמובן שכל דרך, כבודה במקומה מונח. בדוג'ואים אחרים, ראיתי פעמים רבות מורים שמסמנים לקבוצה בעזרת צליל מכת יד על הטטאמי או על הגוף, או בעזרת השמעת צליל "הקלקה" בעזרת האצבעות. האם ידעתם שבעברית, צליל זה נקרא "הכאה באצבע צרדה"? אצלנו בדוג'ו, התלמידים נדרשים לעקוב אחר תנועותי בעזרת חוש הראיה בלבד. כאשר מבוצעים תרגילים בעיניים עצומות, או כאשר אני יודע שבתרגיל מסויים אי אפשר להבחין במעשי, אני נוהג פשוט להורות בקול ולומר מה נדרש לעשות. בדוג'ו שלנו נהוגה התאחדות שקטה בין התלמידים לבין תנועות גופו של המורה, תוך הקשבה מדי פעם לקולו. זוהי דרכנו ליצירת תנאים ללימוד יעיל ולאימון מוצלח.

קוֹטוֹדָאמָה: קולות שמשפיעים על הנפש
במהלך תרגילי החימום בדוג'ו שלנו, המורים שמעבירים את החימום, אינם מכים באצבע צרדה ולא משמיעים צלילי טפיחה על הטטאמי או על הגוף. במקום קולות אלה, אנו משתדלים ככל האפשר לבצע את תרגילי החימום בשקט. כך מתאפשר לתלמידים להרגיל את עצמם להיות ערניים למתרחש ולשים לב בעצמם לסביבה. רק כאשר לא ניתן להבחין בתנועותיו של המורה, הוא משתמש בקול שלו ובמילים. לקולות ולמילים שבוקעות מהפה שלנו, יש השפעה ייחודית על התודעה. תרבויות רבות, ובעיקר העתיקות שבהן, מייחסות לקולות אלו חשיבות רבה. תחום מרתק אשר עוסק בהשפעת צלילי הברות ותנועות על הנפש, נקרא קוֹטוֹדָאמָה. 

עיניים פקוחות כעיני תינוק שמתבונן על העולם
נקיון השמשות, הפנסים והמראות לפני נהיגה, הוא אם כן, כנקיון הקשב שלנו וצלילות המבט. הפנסים שמאירים לנו את הדרך, הם העיניים הבוהקות והפקוחות שמאפייניות תלמיד מרוכז, ערני וקשוב. כעיני תינוק שמתבונן בהשתאות על כל דבר חדש.

מה שחבוי בחימום (המתנה היא מתנה)

התחלה טובה היא לרוב מפתח להמשך מוצלח. מתאמנים רבים סבורים שחשיבות תרגילי החימום, מסתכמת בהכנת הגוף והנפש לקראת אימון האייקידו שלנו, אך ישנם דברים נוספים וחשובים שתלמידים חדשים ומורים בתחילת דרכם מגלים אט אט. אשמח אם תקראו רשומה הראשונה זו בסדרה שאני מתכוון לכתוב כאן בימים הבאים, אודות מה שחבוי בחימום.

המורה הבורח

שמעתי פעם על מורה שנהג מדי פעם להעניק לתלמידיו אימונים אישיים. הוא ביקש שיגיעו למקום כלשהו בשעה מסויימת, אך תלמידים שנהגו להגיע בזמן, המתינו עד בוש, ומשראו שהמורה איננו, חזרו הביתה באכזבה או בכעס. כשהם שאלו אותו לפשר הדבר, הוא אמר להם שהוא הגיע עשר דקות לפני האימון, המתין להם, ומשראה ששעת האימון עומדת להגיע, הוא עזב את המקום. תלמידים שהגיעו לפני הזמן, זכו לאימון אישי מעולה, אך תלמידים שהגיעו בזמן, הבינו מאוחר יותר שהמורה עזב את מקום המפגש דקות ספורות לפני המועד עליו סיכמו. הוא אמר להם: "תלמיד צריך להמתין למורה שלו ולא להיפך. תמיד נסו להגיע לפחות חמש דקות לפני הזמן שקבעתם עם המורה או עם כל אדם אחר."

מתנה בלתי נראית

כאשר מישהו מזמין אותנו למפגש חגיגי או לארוחה מיוחדת, נהוג להביא עימנו מתנה כלשהי עבורו. לכל אימון אייקידו, אנו מביאים דבר מה בלתי נראה אך מורגש ובעל חשיבות רבה יותר מכל חפץ או תשלום. מתנה זו נקראת ציפיה דרוכה. בדוג'ו, אנחנו ממתינים למורה. דקות ספורות לפני תחילת השיעור, כולנו כבר יושבים בשורה אחת בסייזה, מוכנים לאימון, מצפים לקראתו, מבקשים בליבנו ללמוד ממנו. כשמורה עולה על הטטאמי, הוא מייד מרגיש את האווירה הזו שהתלמידים יוצרים. קבוצה של אנשים שיושבים בדממה עם לב שמשתוקק ללמוד, מייצרת אווירה ותחושה שממלאת את כל חלל הדוג'ו. אוירה שכזו, ממלאת את ליבו של המורה בהשראה ובקי. באימון הבא, נסה/י להעניק למורה שלך את התחושה הזו. הַמְתָּנָה למורה היא מַתָּנָה למורה.

התרגיל הראשון

תחושה זו של חיבור בין לב שמבקש לקבל  ולב שמבקש להעניק, תאפשר היווצרות השראה ואימון פורה. הגעה בזמן היא התרגיל הראשון החשוב בכל אימון. אמנם מוטב להגיע באיחור מאשר להפסיד את האימון כולו, אך כדאי לנסות וללמוד לנהל את חיינו באופן שיאפשר לנו להגיע רגועים ולפני הזמן לכל  מקום.

להתראות בדוג'ו.