להגביה את התלמידים

בשבוע שעבר בימים בהם הייתי עם המשפחה בין שוניות האלמוגים של אילת, לימדו במקומי מתאמנים וותיקים מאוד שלומדים בדוֹג׳וֹ שלנו כבר למעלה מעשרים שנה. כששמעתי מהתלמידים, שהשיעורים היו מעולים, שאלתי - נכון שהם מלמדים בצורה שונה? האוירה אחרת, התנועות שונות, הגישה שונה. זהו אחד הדברים החשובים לי ביותר בדוג׳ו - שתתגשם אצל המתאמנות והמתאמנים התפתחות אישית והגשמה עצמית ייחודית. אילו היו מספרים לי שהשיעורים היו נהדרים כי זה היה בדיוק כמו להשתתף בשיעור שלי, הייתי מתאכזב.

לשמחתי, כולם מתפתחים הן כמתאמנים והן כמורים בדרך עצמאית שמשקפת את הלך הרוח האישי של כל אחת ואחד.

לפני שנים רבות, הגיע אדם מבוגר לצפות בשיעור בו לימדתי. הוא היה בעל נסיון באמנויות לחימה אחרות, ושקל להצטרף לאייקידו. בסיום השיעור הוא ניגש אלי ואמר לי: ״היה לי מעניין מאוד לצפות, אבל יש כאן בעיה. אתה מראה משהו, ואז החגורות השחורות עושים דברים אחרים לגמרי. הלב שלי זרח משמחה באותו רגע. זו היתה מחמאה נפלאה. אגב, הוא לא הצטרף.

חברה טובה לאייקידו אמרה לי פעם: ״המורה שלי דורש מאיתנו להיות בדיוק כמוהו. אבל אין בזה שום הגיון. אני לא רוצה להיות העתק מוקטן של המורה שלי. אני רוצה להיות big me.״
לזה בדיוק אני מייחל. באמנות, ובאמת כמעט בכל אמנות שהיא, בשלב מסויים מגיע שלב ההתפתחות האישית והייחודית.

כשמייסד האייקידו לימד פעם טכניקה מסויימת, אחד התלמידים שאל אותו: ״כתשובה לאותה שאלה, לתלמיד אחד הסברת דבר אחד, ולי אתה מסביר דבר אחרי לגמרי.״ מייסד האייקידו הביט בו ואמר: ״זה מובן מאליו. אתה בנאדם אחר. כל אחד הוא שונה ונמצא בשלב לימוד אחר. לכן הטכניקה שונה, ולכן גם ההסבר שונה.

המורה הראשון שלי  - קוֹיָאמָה סֶנְסֶיי ישב לידי פעם ברכבת התחתית של קיוטו ופתאום צייר באויר מסגרת גדולה ואמר לי - ״עליך לבנות מסגרת לימוד ייחודית לכל תלמיד ותלמיד.״ לאחר מכן, הוא הרים את המסגרת הדמיונית והגביה אותה עד שהיתה גבוהה ממנו ואמר לי - ״ועליך לשאוף לכך שתלמידך יתעלו מעליך״.  זה היה אחד השיעורים החשובים ביותר שקיבלתי ממנו ואני אזכור אותו כל חיי. 

מייסד האייקידו מלמד 1965