סנדל בראש

התלמיד שמנהל את המורה:

קורה שתלמידים חושבים שהם מבינים יותר טוב מהמורה שלהם כיצד לנהל את הדוג׳ו. יש להם לרוב גם השגות כלפי גישתו של המורה להוראה. בעזרת מניפולציות שונות הם מנסים להשפיע על המורה, והתככניים שבהם, נוהגים אף לאסוף סביבם מספר חברים שנסחפים אחר ה״הגיון״ שבטענותיהם.

לפני כחמש-עשרה שנה, ניגש אלי בסוף אחר השיעורים תלמיד חדש, וביקש לדבר איתי. הוא סיפר שיש לו תואר שני בהוראה וחינוך, ושהוא מבקש לומר שאני לא יודע ללמד.

קרה פעם שכעסתי על תלמיד בדוג׳ו שלנו. למחרת קיבלתי ממנו אימייל, בו הוא כתב לי שהוא מכיר אנשים אחרים שהיו מגיבים למעשיו יותר ברוח האייקידו ושלא הייתי צריך לכעוס עליו כל כך. לשמחתי, עברו שנים מאז אותו מקרה, ואותו תלמיד נמצא כיום בדוג׳ו שלנו, ולפני מספר ימים אף נזכרנו שנינו באותה תקרית מביכה והתלוצצנו על זה בחופשיות. אותו תלמיד עבר תהליך חשוב ומשמעותי, והוא הבין בעקבות התקרית הזו, שאם הוא רוצה ללמוד בדוג׳ו, הוא צריך פשוט להיות תלמיד, ולא לקבוע עבור המורה שלו כיצד עליו להתנהג. 

הקוף שמאלף את המאלף:

פסלון הנֶצוּקֶה המיניאטורי הזה עשוי שנהב, והוא עוצב בידי האמן שוּזָאן, (המאה ה18) שהצליח לגלף בו יופי והבעות מלאות חיים. הפסלון ההומוריסטי מציג מאלף קופים וקוף שהתחלפו במידות גופם. הקוף קיבל ממדים של אדם ואילו המאלף נהייה קטן והוא יושב על כתפו של הקוף. 

אני חושב שהפסלון הזה, הוא תזכורת נהדרת לכל אחד מאיתנו, ךכף שאדם צריך לדעת את מקומו ולדעת להיות תלמיד או מורה ולא להיות בטוח כל כך שהוא מבין יותר טוב ממורו כיצד צריך להתיחס אליו. 

הקוף המאלף יוצא מהדוג׳ו:

בנוסף להומור שהפסלון הנהדר הזה מביע, הוא גם משמש לנו תזכורת ואזהרה לבל ניתן ל"קוף" לאלף את המאמן. אפשר למצוא לזה דוגמאות רבות מחיי היומיום. לדוגמא, בחינוך הילדים שלנו. ילדים רבים מצליחים לשלוט ביד רמה בהוריהם, ובעזרת מניפולציות, הם משיגים כמעט כל העולה ברוחם. כך גם לעיתים בחברות בהן העובדים מתחילים לנהל את המנהלים, ולגרום להם לנהל את החברה או את המפעל ניהול כושל. כמובן, ברור שהורים לא מתיחסים אל הילדים כאל קוף, ולא מתיחסים אל עצמם כאל מאלפים, וברור שגם מנהל בחברה, הוא לא מאלף קופים. זוהי רק מטאפורה כמובן, וכך יש לראות אותה, אבל המטאפורה הזו מלמדת אותנו שיעור חשוב. 

כמובן, שוב אני חוזר, התלמידים בדוג׳ו הם לא קופים באילוף! ברור שכך הוא, וטוב שכך הוא. ולכן, אני חושב שחשוב מאוד שמורה יהיה פתוח לקבל ביקורת מהתלמידים ולשמוע את דעתם. בהתאם לכך, חשוב שתלמיד ידע, שלעיתים כעס מצד המורה, אינני מבטא זילזול או חוסר אהבה וכבוד.

סנדל בראש:

גם מייסד האייקידו כעס לעיתים, גם כבוד הרב עשוי לכעוס כעס רב על חסידיו. היו מקרים בהם נזירי זן זכו להארה רוחנית דווקא בעקבות חבטת סנדל בראש מהמורה שלהם. לאחרונה, תלמיד בדוג׳ו שלנו שלא הקפיד על כללי האטיקט, הכעיס אותי מאוד. כתבתי לו שהתנהגות שכזו איננה מתאימה לדוג׳ו שלנו ו"רמזתי" לו באופן חד משמעי שאני אגיב בחומרה אם זה יימשך. התלמיד נעלב וכעס. כאשר סיפרתי לו על מורים ביפן המסורתית, שהיו מסוגלים לחלוץ סנדל ולחבוט בו במצחו של התלמיד, הוא מייד "קפץ" ואמר לי "אנחנו לא ביפן העתיקה, וכיום תלמיד ילך למשטרה אם יוכה". אמרתי לו; אתה לא מבין. כיום, ברור שלא אכה אותך. במאה ה-21, ה״סנדל בראש״ הוא האימייל הכועס שקיבלת.

אינני מאמין כמובן ביחסי קוף ומאלף, ובכלל אני נגד אילוף קופים ומופעי בעלי חיים, אך חשוב לי מאוד שתלמידים ידעו את מקומם כתלמידים, ושהמורה ידע את מקומו כמורה וכמתווה הדרך. חשוב לי שתהיה תקשורת בריאה, וטוב שתהיה ביקורת הדדית ודלת פתוחה לדיון מנומס ותרבותי. אבל כל אחד צריך לדעת את מקומו ואת מידתו.

צילום פסלון הקוף והמאלף, לקוח מספר נהדר שקניתי בביתן היפני שבמוזיאון בלוס-אנג׳לס. ספר עבה וגדול מידות והוא מתעד אוסף אדיר של פסלוני נֶצוּקֶה זעירים וחלקם נדירים ביותר. הנֶצוּקֶה, הם פסלונים קטנטנים, מניאטורות יפאניות, העשויות לרוב שנהב, עץ, עצם, או חומרים קשים אחרים. הפסלונים הקטנטנים הללו משמשים בעיקר כתליון לארנקים או חפצים שהונחו בתוך הקימונו או על האובי - אבנט המשי הרחב שמהדק את הקימונו. עיצוב הנצוקה הוא מיוחד ומרשים במיומנות המופלאה של דיוק ויופי בפרטים, בגודל מזערי, אך גם בדמות הנצוקה עצמו אשר לרוב מייצגת רעיון כלשהו - בודהיסטי, מזל, חיה אהובה, הומור, מסר נסתר ועוד. מחירם של נצוקה איכותיים יכול להגיע לעשרות אלפי דולארים, אך אפשר גם לרכוש נצוקה במחירים סבירים יותר. האוסף שלי נמצא כולו בתוך תמונות בספרים וכן בצילומים שצילמתי במוזיאונים שונים בעולם.

אינני טיפוס אספן, ואני מעדיף לאסוף את הרעיונות ואת הידע על פני צבירת החפצים עצמם.