באחת הנסיעות ליפן, מרק לילי במסעדה מפוקפקת זיכה אותי בהרעלת קיבה. לאחר שתי יממות של עינויים, חברים יפניים קנו לי תרופה סינית מסורתית. כדור עיסת עשבי מרפא עם ריח נוראי ועם טעם מר מזעזע. זמן קצר לאחר מכן, הרגשתי טוב יותר. בבוקר למחרת הייתי כמו חדש. לאחר שלוש יממות ללא אוכל, התודעה היתה חדה כבדולח. מעולם לא חוויתי צלילות כזו. זה בא בזמן, כי באותו בוקר התקיימה פגישה גורלית בדוג'ו הראשי בטוקיו - פגישה בה נחרץ לטובה גורלו של הדוג'ו שלנו.
הפתגם היפני הידוע אומר: "ריוֹיָאקוּ ווָא, קוּצִ'י נִי נִיגָאשִׁי.
良薬は口に苦し - טעמה של תרופה טובה הוא מר.
הפתגם מלמד אותנו שעצה או משוב מאדם חכם, לא תמיד נעימה לאוזן ולא תמיד קל לקבלה. אך אלו שמצליחים להתגבר על טעם מר זה, יתקדמו ויפיקו רבות מהעצה החכמה.
וזה בעקבות המרור של ליל הסדר...
השבמחקבתזמון אביבי :-)
מחקתודה יגאל.
בתור "סינית", התרגשתי :-)
השבמחק:-)
מחקזאב, הרשימה שכתבת מאוד מעניינת. בפרט האמירה שלך ש-"לאחר שלוש יממות ללא אוכל, התודעה היתה חדה כבדולח" צילצלה לי מוכר. טאדה סנסאי התנסה בצומות ארוכים בצעירותו כחלק מאימוניו באיצ'י-קו-קאי והוא סיפר על כך בהרחבה בראיון איתו שתורגם לא מזמן לאנגלית. הנה קישור לחלק מראיון איתו בו הוא מתייחס לתחושה שהגוף מקבל לאחר צום ממושך:
השבמחקhttp://www.aikidosangenkai.org/blog/archive/2012-09-23/aikido-shihan-hiroshi-tada-the-budo-body-part-7
האם מותר לשאול מה היתה תוצאת הפגישה חורצת הגורלות? זה נשמע כמו סיפור מעניין בפני עצמו.
תודה רבה. לגבי הפגישה והסיבה לה... זה קצת אישי.
מחקאני מאמין שבעתיד אוכל לדבר על כך בחופשיות, אך אפילו כיום, ארבע שנים אחרי, זה עדיין עלול לפגוע בפרטיות של כמה אנשים.
תודה על התגובה :)
אקרא את הראיון עם טאדה סנסיי.
בברכה,
זאב.