ההזדמנות האחת: אִיצִ'יגוֹ אִיצִ'יאֶה

אִיצִ'יגוֹ אִיצִ'יאֶה

אִיצִ'יגוֹ אִיצִ'יאֶה - ההזדמנות האחת שלנו

ההזדמנות האחת והיחידה: קורה לכולנו לעיתים, שטכניקה לא מצליחה. לי זה קורה כשאני מוצא את עצמי לא מוכן, חושב יותר מדי, איטי מדי, מהיר מדי, או פשוט מבולבל. האימון באייקידו בנוי כך שכל אחד תוקף ברצף של ארבע פעמים, פעם מצד שמאל, פעם מצד ימין, וכן הלאה. לאחר ארבע פעמים מתחלפים בתפקידים ללא שהיה, וכך נוצר רצף תנועתי ואימון אינטנסיבי ללא צורך בדיבורים. כך מתאמנים אצלנו וברוב הדוג'ואים שאני מכיר.

כאשר טכניקה לא מצליחה, או כאשר אפילו לא מספיקים להגיב להתקפה, אני מבקש מהמתאמן להמשיך הלאה ולא לבקש לחזור שוב על אותה התקפה. אם לא הצלחנו ארבע פעמים, מתחלפים בתפקידים וממתינים עד להחלפת התפקידים הבאה. אימון שכזה מלמד אותנו את עקרון ה"ההזדמנות אחת והיחידה", ומלמד אותנו לטפח תודעה ערנית, רחבה וגמישה ברגע האמת, בתקווה שתכונות אלו יתקיימו גם ברגעים הקריטיים של החיים.

"איצ'יגו איצ'יאה" הוא אולי הביטוי הידוע ביותר שקושר את עולם הזן בודהיזם לאמנויות יפן. כמעט כל יפני מכירו, וכן תלמידים ומורים  מארצות אחרות שלומדים או עוסקים באמנויות ובתרבות יפן. 

אִיצִ׳יגוֹ  - תקופת חיים; משך חיים.
אִיצִ׳יאֶה  - מפגש אחד.


סמוראי, נזיר, אמן תה ומדינאי: הביטוי "אִיצִ'יגוֹ אִיצִ'יאֶה" מופיע לראשונה באוסף כתבי זן שנקרא הֶקִיגָנְרוֹקוּ - משנת 1125 לספירה. הפצת הביטוי, היא הודות למדינאי יפני גדול בשם נָאוֹסוּקֶה אִיאִי, שחי ופעל בתחילת המאה ה-19. נאוסוקה היה בנו הארבעה עשר של שליט סמוראי בעמדה בכירה מאוד (דָאִימְיוֹ). בהיותו הבן ה-14, הוא לא נועד לרשת את תפקידו של אביו, ולכן הוא הועבר בילדותו לחיות במנזר בודהיסטי. לכשגדל, התברר שהמזל האיר לו פנים. נסיבות שונות ומשונות גרמו לכך שכל 13 אחיו הגדולים עזבו את המשפחה, וכך, לאחר שנים במנזר, הוא הוחזר אל חיק המשפחה, וירש את תפקידו הרם של אביו. העמקתו הרבה בחכמת הזן וזיקתו לאמנות טקס התה היפני, סייעו רבות בהכשרתו, בהתפתחות ובבניית האישיות שלו, וברבות הימים הוא נעשה לאחד מחשובי המדינאים של תקופתו.

נזיר בודהיסט אמן תה (מאה 19)

אנשי האִיצִ'יגוֹ אִיצִ'יאֶה של חיי: ל"איצ'יגו איצ'יאה" פרשנויות ושימושים מעניינים ורובם ככולם עוסקים בהזדמנות אשר עלינו ללמוד לזהות ולהתאמן למען הגשמתה ומיצויה. דברים שמתרחשים לנגד עינינו ואוצרות שנמצאים מתחת לאפנו... אנשים שאנו מפספסים את ליבם, ומקומות שחולפים ביעף בדיוק כמו חיינו.

אינני יודע מה היא הארה רוחנית, אך כמה אנשים שפגשתי במהלך חיי, הרשימו אותי באופן יוצא דופן ביכולת שלהם להתיחס בעיניים מאירות, במלוא תשומת לב, בחדות, בחכמה ובעיקר במיידיות לזולת ודברים שהתרחשו מסביבם. שִׁימָמוֹטוֹ סנסיי הוא אדם כזה, כך גם ראש מקדש דָייטוֹקוּגִ'י שבקיוטו, וללא ספק גם פוּקָקוּסָה סנסיי, דוֹשוּ (ראש אייקיקאי), ועוד מעטים שאת שמם אינני זוכר. אלו הם אנשי האיצ'יגו איצ'יאה של חיי, והם מהווים עבורי מקור השראה ולימוד רב.