יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

מקור השם ג'ודו וג'וג'וטסו , וחכמת החיים הנלווית


© כל הזכויות שמורות  - זאב ארליך 2012


אמנות הלחימה הפופולארית ג'ודו, היא פרי פיתוחו של מורה דגול בשם גִ'יגוֹרוֹ קָאנוֹ ‏שִׁיהָאן (1860-1938). קאנו שִׁיהָאן ביקש בד בבד לשמר טכניקות לחימה משיטות יפניות עתיקות, ולהעזר בהן בכדי לפתח אמנות לחימה מודרנית למטרות חינוך, התפתחות ובריאות. סיפור ההיסטוריה של הג'ודו וחייו של קאנו סנסיי מתוארים באופן מעמיק ובהיר במאמר מעולה מאת יונה מלניק סנסיי וד"ר מרגלית שוורץ.
Kano Sensei, founder of Judo 1860-1938

פירוש המילה ג'וּדוֹ, הוא הדרך (דוֹ) העדינה/הגמישה/הרכה (ג'וּ). אמנויות הלחימה שקדמו לג'ודו נקראו בשם כולל ג'וּג'וּטסוּ (ג'וֹ) גמיש/עדין/רך (ג'וּטסוּ) מיומנות/שיטה. במערב, ג'וג'וצו נקרא לעיתים ג'יוג'יצו, ג'וג'יצו, ג'יאוג'יצו וכו'...
השם ג’וּדוֹ היה קיים וידוע ביפאן כמאתיים שנה לפני שקַאנוֹ שִׁיהָאן נולד. היה זה שם מקוצר לשיטות ג’וּג’וּצוּ שונות באותה תקופה.




ג'וּ-יוֹקוּ-סֶי-גוֹ - מקור השם "ג'וּג'וּטסוּ" ו"ג'וּדוֹ"

ju yoku sei go
משמעות המשפט "ג'וּ-יוֹקוּ-סֶי-גוֹ", היא: הרך שולט ביעילות על הנוקשה. המונח ג’וּג’וּצוּ הומצא ככל הנראה במאה ה17, כאשר אמן לחימה יפני בשם סֶקִיגוּצִ'י אוֹגִ'ימוּנֶה, פיתח סגנון לחימה משלו שהתמקדה בדרכים להתגברות על אדם חזק בהרבה מאיתנו בזכות עקרון גמישות תנועתית וניצול עוצמתו, תנופתו והתקפתו של היריב. סֶקִיגוּצִ'י חיפש ללא הצלחה שם נאות לאמנותו, ובסופו של דבר, סמוראי בכיר שהעסיקו, פנה אל מלומדים אשר היו בקיאים בכתבים הסיניים קלאסיים. הם בחרו בשם "ג'וּג'וּצוּ", לאחר שמצאו בכתבים סיניים מהמאה השישית לפני הספירה, משפט פילוסופי שתאם את עקרונות שיטתו של סֶקִיגוּצִ'י סנסיי: "ג'וּ-יוֹקוּ-סֶי-גוֹ", ובתרגום לעברית: "הרך שולט ביעילות בנוקשה". ג'וּ יוֹקוּ סֶיי גוֹ קוצר לג'וּג'וּטסוּ, שלאחר מכן קוצר לג'וּדוֹ. 
Sekiguchi Ujimune 1598-1670


חכמת הג'וּ-יוֹקוּ-סֶי-גוֹ בלחימה
"ג'וּ-יוֹקוּ-סֶי-גוֹ", מיושם ביעילות באמנויות לחימה רבות, כאשר הרעיון המרכזי הוא, שבמקום להתנגד להתקפתו הברוטלית של היריב, אנו נמנעים מפגיעה, משלבים את תנועת המתגונן עם זו של התוקף בתֹאם מדוייק, וכך גורמים לתוקף לאבד את שיווי משקלו. אידיאלי הדבר עבור אדם אשר אינו מתאפיין בגודל גוף או בכוח רב.

חכמת הג'וּ-יוֹקוּ-סֶי-גוֹ בחיים
יישום הלכה למעשה של המושג "ג'וּ-יוֹקוּ-סֶי-גוֹ" (הרך שולט ביעילות בנוקשה), יכול להתקיים ברובד המעשי והלחימתי, וכן בגישה חכמה לחיים, שמלמדת אותנו, שלעיתים מוטב להתכופף ולתת לגל ולסערה לחלוף מעל גבנו. לעיתים עדיף להתאזר בסבלנות, ואף לסבול, בכדי שנוכל להתמודד לאחר מכן עם קשיי חיינו, בהצלחה ובתזמון הנכון. ענף עץ האורן הנוקשה יישבר אם ביום חורף יערם עליו שלג רב, בעוד שענף עץ הערבה הגמיש יתכופף, ישיר מעליו את משא השלג הכבד, ויחזור לצורתו המקורית. חכמת גמישות עץ הערבה, מיושמת בלחימה, במשא ומתן, בעסקים ובמסחר, בפוליטיקה, בניהול עימותים, ועוד ועוד... אמנויות הלחימה של יפן מאפשרות לנו להפנים בעזרת הגוף עקרונות חובקי עולם.
Pine trees in snow, Maruyama Ōkyo 1733-1755

4 תגובות:

  1. מאיר עיניים כרגיל. וההוכחה היא שפתאום אני יכול לתת כל מיני דוגמאות מהחיים שממחישות את זה. המקומות האלו שמשהו נפתר טוב יותר בגלל חיוך.

    השבמחק
  2. תודה ישי, ואם יש לך דוגמאות מהחיים אשמח לשמוע.

    השבמחק
  3. תודה רבה זאב על הרשומה.
    אשמח להוסיף מעט על החלק של הג'ודו.
    1. למדתי ממך שבאייקידו נהוג לקרא למורים הבכירים ביותר "שיהאן". בג'ודו, נהוג לתת תואר זה למייסד, ג'יגורו קאנו. ורק לו. כך שנוהגים לכנות אותו קאנו שיהאן.
    2. אכן השם "ג'ודו" אינו מקורי של קאנו והיה בשימוש לפניו. ככל הנראה מקורו באסכולת ג'יקישין ריו. קאנו קרא לשיטה שלו "קודוקאן ג'ודו" והפך את השם ג'ודו לביטוי שגור.
    3. התמונה היפהפיה בראש הרשומה, בה רואים את קאנו שיהאן מלמד שתי תלמידות, מראה את סיום הטכניקה Tsukkake מתוך הקימה נו קאטה. זו הטכניקה השניה בקאטה, שחוברה על ידי הקודוקאן בשנת 1888, ומטרתה לתרגל טכניקות הגנה עצמית. הסיום הוא בריח בעזרת הבטן - הרא גטאמה.
    תודה זאב על הרשומות שלך שתמיד מאירות נקודות חשובות, ומביאות אותנו לחשוב שוב ולחזור ולהעמיק בדברים בסיסיים המשותפים לעוסקים בבודו. יישר כח!

    השבמחק
  4. תודה רבה מרגלית על הערותייך מאירות העיניים. תיקנתי והוספתי תואר שיהאן בגוף הכתבה....

    השבמחק