חג הבנות, חג הבובות

לרגל חג מיוחד אשר חל בימים אלו ביפן ובקרב הקהילות היפניות ברחבי העולם.

כאשר חייתי בקיוטו, בין אימוני האייקידו, התפרנסתי מלימוד אנגלית. אחד המקומות הזכורים לי לטובה, הוא ביתה של משפחה מקסימה שהתגוררה ליד מקדש מיושינג'י. האבא ניהל בית מלאכה מסורתי לייצור קימונו ולטוויית חוטי משי. התפקיד הועבר אליו מסבו, והמסורת המשפחתית קיימת כבר מאות שנים. אשתו תמיד סידרה בסלון שלהם שולחן עם עוגיות ותה לכולנו, ושלושת הבנות החמודות שלהם - ילדות מקסימות בגילאים 5,7,9, היו התלמידות האהובות עלי ביותר. 

השיעורים תמיד היו מלאי צחוק ומשחק. הילדות נהגו להראות לי דברים שהן יצרו, הצגות שהמציאו, קטע נגינה חדש שלמדו לאחרונה בפסנתר או בחלילית, ועוד. נהנתי ללוות אותן במשך כמה שנים, עד תום שהותי ביפן.

באחד הימים, לפני תחילת השיעור, אחזו הילדות בידיי, והובילו אותי בחגיגיות אל חדר סמוך לסלון. היה זה חדר יפני מסורתי. בפינת החדר, לכבוד חג ההִינָא מָאצוּרִי, היו מדפים מרשימים וגדולים, מכוסים בד לֶבֶד או משי אדום, ועליהם מסודרות בקפידה בובות יפהפיות. בובות יקרות מאוד - יצירת אמנות, והן מוצגות רק בימי חג ההִינָא מָאצוּרִי . מראה הבובות היה כה מרשים, עד שהלב שלי נעצר לרגע.

הבובות מייצגות את הקיסר ורעייתו, ואת צוות ארמון הקיסר, והתזמורת המסורתית שלו. הלבוש של הבובות זהה לזה שהיה נהוג בתקופה בה הבירה הקיסרית היתה בעיר קיוטו - שנקראה אז הֶיאָן. מספר ימים לפני החג, נהוג להוציא את הבובות מהתיבה הגדולה בה הן סגורות כל השנה,ולהציבן בפינה מכובדת בבית. לאחר החג, מחזירים את הבובות אל התיבה, ואסור לפתוח אותה עד לשנה באה.


חג הבובות, פרחי אפרסק וסודות
הבמאי היפני אָקִירָה קוּרוֹסָאווָה (1910 - 1998)מוכר כמעט לכל חובבי תרבות יפן, וזכה לתהילה בינלאומית, בין השאר בזכות סרטים שעסקו ביפן בימיהם של הסמוראים. אני חושב שסרטיו העניקו להמוני מתאמנים באמנויות לחימה, את הזיקה הראשונית ליפן ולבּוּדוֹ (אמנויות הלחימה של יפן).

אקירה קורוסא

קורוסאווה היה אמן מהולל רב תחומי. אחד המאפיינים של סרטיו, הוא שבתחילתן של סצינות רבות שהוא ביים, יש רמז עדין או מאפיין בולט של עונת השנה. גשם זלעפות, רוח עזה, ציפור, פרח, דבורה... את ההשראה לרעיון זה הוא קיבל ממנהגי השירה וההתכתבות במסורת היפנית. בפעם הבאה שיצא לך לצפות בסרט שלו, אני מקווה שתשים/י לב לזה.

לכל שף יש את התבלין הסודי שלו, ולכל אמן מהולל יש את הניצוץ הייחודי של אמנותו. קורוסאווה ידע שבנוסף לעלילה ולאיכות המשחק, חשוב גם להכניס את הצופה לאווירה - בין אם זה בעזרת טכניקות צילום ייחודיות, ובין אם זה באמצעים אחרים כגון המחשת עונת השנה, תחושת זמן - ערב, בוקר וכו`.

סוד נוסף של קורוסאווה היה צילום סצינות ממרחק רב. הדבר לא רק "השטיח" את התמונה, אלא גם איפשר לשחקנים להיות זורמים וטבעיים יותר, ולהיכנס לתפקיד בייתר קלות - ללא מצלמות וצוות גדול שנמצא מול הפרצוף שלהם. רעיון זהה אני מיישם בהדרכת אייקידו. אני נוהג לרוב לצפות במתאמנים שנמצאים במרחק, ולא באלו שנמצאים לידי. כך הם מתאמנים בטבעיות ומרשים לעצמם לתרגל ללא חשש מטעויות, ומבלי לדעת שאני צופה בהם בעניין רב.

חלומות

סרטו היוצא דופן ביותר של קורוסאווה, הוא סרט בו הוא ביים שמונה חלומות שהוא חלם. הסרט נקרא בעברית "חלומות", אך שמו היפני שונה במקצת: "חלומות כאלה חלמתי" - קוֹנָ`א יוּמֶה אוֹ מִיטָא. זהו סרט מרשים, אך הוא הופך לחוויה מפעימה אף יותר, כאשר מבינים את הדקויות התרבותיות היפניות השזורות בו, ואת קורות חייו של קורוסאווה. אני מקווה בעתיד הלא רחוק לערוך הקרנה מיוחדת של הסרט "חלומות" בלווי הרצאה מקדימה אודות כל חלום וחלום שבו.

מטע האפרסקים
החלום השני בסרט נקרא "מטע האפרסקים". הוא מתרחש בעת חג אביב יפני שנקרא הִינָא מָאצוּרִי - חג שמוקדש לילדות. לכבוד החג, מסדרים בבית בו יש בנות, מתקן מרשים עם בובות יפניות מסורתיות. 

בתקופה בה חל החג, עצי האפרסק נמצאים בפריחה מלאה. עוד בימי קדם בסין וביפן, האפרסק סימל חיים ארוכים, פריון, ומזל טוב. היפנים מאמינים שהבובות סופחות אליהן מזל רע, וכך הן מגינות על בנות המשפחה. על פי האמונה, השארת הבובות לתצוגה לאחר ימי החג, עלולה לפגוע בסיכויי הנישואין בעתידן של הבנות, או בפריונן.

תמונה מסצינת ״מטע האפרסקים״ בסרט ״חלומות״

בסצינה "מטע האפרסקים", קורוסאווה הוא ילד קטן שמבקר בחדר עם הבובות של החג, בו היו באותה עת אחותו וחברותיה. כאשר הוא מתבונן בבובות, הוא מדמיין את צלילי הנגינה המסורתית שלהן. הוא מופתע לגלות שאחת הילדות שהיו בחדר חסרה, אך האחיות טוענות שלא היתה בחדר אף ילדה נוספת.

הילד יוצא החוצה בעקבות אותה ילדה מסתורית, ומגיע אל מטע עצי האפרסק של משפחתו. למרבה הצער, במקום לראות את יופי פריחת העצים, הוא מגלה שכל העצים נכרתו. במקום בו היו העצים, מופיעים אנשים הלבושים ונראים בדיוק כמו הבובות של החג.


הקיסר מביט בו ואומר לו:
"היי אתה! יש לנו דבר מה להודיע לך".

אשתו של הקיסר פונה אל הילד ואומרת לו:
"הקשב הייטב. יותר לא נבוא אל ביתך".

"למה?"  שואל הילד בקול כואב.

האנשים מסבירים לו ששהחג הוא לכבוד פריחת האפרסק.

"אנחנו הרוח של העצים, החיים של הפרחים"... כך הם אומרים לו.
"כיצד אתה יכול לחגוג את החג? העצים שנכרתו, בוכים עכשיו"

כאשר הילד פורץ בבכי, הקיסר גוער בו ואומר לו:
"דמעות לא יעזרו לתקן את שנעשה".

אשתו של הקיסר אומרת לקיסר:
"אל תכעס עליו, הילד הזה בכה כאשר כרתו את העצים. הוא אפילו ניסה לעצור בעד הכורתים."

הקיסר שוב לועג ואומר:
"זה רק בכלל שהוא אהב לאכול אפרסקים".

אנשי חצר הארמון פורצים בצחוק, אך הילד זועק אליהם בדמעות:
"לא נכון! אפרסקים אפשר לקנות, אך היכן ניתן לרכוש מטע שלם בפריחתו"

משתרר שקט והאנשים נעמדים ונבוכים.

הילד ממשיך בקול כואב:
"אני אהבתי את המטע הזה, ועכשיו משהעצים נכרתו, לא אוכל לראות עוד את פריחתם. לכן נעצבתי ובכיתי"

הילד בוכה בקול.

לאחר מספר שניות הקיסר מכריז:
"טוב, הבנתי, הילד הזה הוא ילד טוב. הבה נעניק לו עוד פעם אחת, את מראה המטע הפורח."

הנגנים מתחילים לנגן את נגינת הגָאגָקוּ העתיקה, ואנשי הקיסר רוקדים את ריקוד הבּוּגָאקוּ הטקסי. (הקטע מציג אמני גָאגָקוּ  ובּוּגָאקוּ אמיתיים).

הילד מביט בהם. העצב נעלם מפניו, והוא מוחה את דמעותיו בעזרת שרוול הקימונו שלו.

בעוד הנגנים מנגנים, הרוח מביאה עימה עלי כותרת של תפרחת האפרסק. הם מרחפים ברוח הנושבת, ומשהנגנים מסיימים את הניגון הטקסי, הדמויות נעלמות, ובמקומן מופיע מטע פורח במלוא הדרו מול פניו המאושרים של הילד.

בין עצי האפרסק הפורחים, שוב מופיעה הילדה, וכאשר הילד רוצה ללכת בעקבותיה, הוא מגלה שהיא שוב נעלמה ושהמטע הוא שוב טראסות עם גזעים שנכרתו.

מוֹמוֹיוֹ.
הסצינה הזו בסרט מוקדשת לאחותו של אקירה קורוסאווה. אחותו מתה כאשר הוא היה בן עשר. היא היתה בת שש עשרה במותה, ביפי פריחתה, כגדיעת עצי האפרסק.
ללא אחותו היפה והאהובה, חג הבנות לעולם לא יחגג עוד בביתו.

שם אחותו היה מוֹמוֹיוֹ (מוֹמוֹ=אפרסק). כך גם שמה קשור קשר הדוק לנושא החלום.

אני חושב שהבימוי והתכנון של הסצינה הזו, הציפו את עיניו של קורוסאווה בדמעות רבות. עכשיו בהביני את משמעות הסצינה, גם אני אינני יכול לשלוט בדמעותי.

איזה אדם מדהים.
כמה סודות מסתתרים מאחורי יצירת אמנות אחת.
כמה רגישות, ועומק מסתתרים ביופיו הנוגע ללב של הסרט הזה.

תמונה מסצינת ״מטע האפרסקים״ בסרט ״חלומות״