בשנים האחרונות, לשמחתי, שיעורי האייקידו שלנו מתאפיינים בתירגול שקט. הדיבורים והשיחות בין המתאמנים, הולכים ופוחתים, ולמעשה כמעט ואינם קיימים. מספר תלמידים מראים קושי רב להתגבר על הדחף לדבר ולנסות להבין את הטכניקה קודם כל במילים ורק לאחר מכן במעשים. ישנם גם אחדים שמנצלים את זמן האימון לשיחות חולין... בבוא העת גם הם יבינו את משמעותו של האימון השקט. שלשום, בשניות שלפני שהשיעור החל, כאשר כולם ישבו בשורה אחת, הופתעתי לראות שני תלמידים וותיקים למדי משוחחים זה עם זה... כל אחד לומד בקצב שלו.
הרגעים שלפני שהשיעור מתחיל, הם רגעי שקט יקרים וחשובים. בזמן האימון, בזמן שאנחנו יושבים לקבל הסבר, או מתרגלים טכניקה, אנחנו צריכים לנסות וללמד את הגוף דרך תנועה, וככל האפשר ללא פרשנויות מילוליות ודיבורים. יש שקוראים לזה הבנה אינטואיטיבית. יוגה, זן, אייקידו, ועוד דרכים רבות, מלמדות אותנו שלמחשבות ולשליטה בהן יש השפעה ניכרת על ההתפתחות שלנו ועל תהליך הלמידה. העיסוק התיאורטי הוא חשוב, אך הוא צריך לבוא בנוסף לאימון ולא במקומו. ראשית, יש לנסות להבין מהבטן, מהלב. ננסה לתת לגוף ללמוד בקצב שלו, על ידי תירגול, ניסוי וטעיה. ניתן לגוף ללמוד בקצב שלו, מבלי לעצור לדיונים אודות הטכניקה.
הזמן הקצר שלפני שהשיעור מתחיל - הוא הזמן הטוב ביותר להשקיט את המחשבות. את השקטת התודעה, מתארת יפה המילה היפנית למושג מדיטציה: "מֶייסוֹ":
סוֹ - מחשבה / מושג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה