קידה וקָאנשָה - הכרת תודה, הערכה

אשמח ואודה אם תקרא/י את הפרק השלישי של ספרי החדש שיצא בקרוב לאור: "צעד אחר צעד בדרך האייקידו", אשר על עריכתו הסופית אני עובד בימים אלו. הספר ילווה את המתאמן החל מיומו הראשון בדוג'ו, שלב אחר שלב דרך המושגים, הגישה, התנועות והרעיונות של האייקידו. אשמח ואודה מקרב לב לכל משוב, ביקורת ורעיון - חלקם יפורסמו בגוף הספר, מתוך כוונה לאפשר לקורא לקבל נקודות מבט נוספות שתומכות או מתנגדות לכתוב בו.

 הפרקים הקודמים פורסמו אף הם כאן (הקלק/י כאן ל: הקדמה, החיפוש אחר מורה, המשך-החיפוש אחר מורה, על מה להסתכל כשצופים בשיעור אייקידו).

גם הפרקים הבאים יפורסמו כאן בהמשך, במטרה להשתמש בבלוג זה כאמצעי לקבלת משוב ושיפור. יש לציין שעריכה לשונית מקצועית תיעשה רק לאחר סיום העריכה הראשונית וקבלת משוב ושינויים בהתאם...

בברכה,

זאב ארליך.

קידה וקָאנשָה - הכרת תודה, הערכה

ביטוי לרגש

אחד המרכיבים החיוניים ביותר באימון שלנו, הוא הפגנת הכרת תודה והערכה. לא רגש נסתר בלב, אלא כזה שבא לידי ביטוי באופן ברור, צנוע ואמיתי. מורים רבים מלמדים אותנו, שהקידה שלנו צריכה לבטא הכרת תודה, היישר ממעמקי הלב, אל ליבו של השותף שלנו לאימון, ולא להיעשות בתנועה מכאנית ריקה מתוכן.

את הרגשות העזים ביותר שבלב - אהבה, שנאה, שמחה, עצב, הכרת תודה, אנו נוטים להביע בתנועות גוף ובהבעות פנים באופן יותר מוחשי ומיידי מאשר בעזרת מילים. קידה, היא תנועת גוף, שמבטאת בחן ובהדר את ענוות ליבנו, לנוכח דבר מה שאנו מעריכים ומודים לו.

לתלמידים מתחילים ולצופים מצד, נראה מוזר לראות אותנו קדים זה אל זה, ולעיתים אף אל עבר חפצים, כגון כלי הנשק המסורתיים, משטח האימונים, ואל חזית הדוג'ו, בה תלויה תמונת המייסד. באמנויות יפניות אחרות, כגון טקס התה, נהוג לקוד אפילו אל כפיס במבוק קטן, אשר משמש ככפית לנטילת אבקת תה.

קידה אל המורה ואל השותף שלנו לאימון

כל תירגול עם חבר, מורה, או תלמיד, מתחיל ומסתיים בקידה. בקידה זו אנו מבקשים להתאמן ביחד, ומביעים כבוד, הערכה ההדדית, והודיה על עצם קיומו של שותף לאימון, תלמיד או מורה. לעיתים רחוקות, קורה לי, שאני מוצא את עצמי מתאמן עם אדם שאני לא נהנה ולא רוצה להתאמן איתו. במקרים כאלו, שמתי לב לדבר מעניין, והוא שגם כאשר אין בליבי תחושת הכרת תודה והערכה כלפיו, ביצוע קידה נכונה, משנה את הרגשתי, ומעוררת בליבי תחושה חיובית, שגורמת לי לכבדו ולהוקיר תודה על שמתאפשר לי ללמוד בזכותו.

חשוב מאוד לזכור, שההתקדמות שלנו בדרך, היא בזכות הדברים שעוזרים לנו, ובזכות אלו שמקשים עלינו. איזון בין קשיים לעזרה, יאפשר לנו תגלית ולמידה, ולכן, עלינו להוקיר תודה באופן זהה לאלו שתומכים ועוזרים, כמו גם לאלו שמערימים עלינו קשיים.

קידה בכניסה וביציאה

כאשר אנו מגיעים אל הדוג'ו ונכנסים אליו, אגב כיבוי הטלפון הנייד, הסרת האזניות שהנעימו את זמננו, הסרת משקפי השמש וכו', אנו קדים קידה, ומשילים ומשאירים מחוץ לדוג'ו את טרדותינו, את דאגותינו, ואת כל שאינו קשור לאימון שלנו. כל אלו ימתינו בחוץ בסבלנות עד סוף האימון. למרבה הפלא, לעיתים קרובות נגלה, שעם היציאה מהדוג'ו, חלק מהטרדות התפוגגו, וחלק מהבעיות קיבל מידות אחרות, ומתאפשר לנו כעת להתמודד איתן בבהירות רבה יותר ובאופן שקול. עם הקידה בכניסה אל הדוג'ו, אנו מביעים את הערכתנו כלפי עצם קיומו של הדוג'ו והנמצאים בו.

מודעות ובטיחות
בנוסף לרגש הקָאנשָה, לסמליות ולטקסיות, קידה בכניסה אל הדוג'ו ולפני עליה על משטח האימונים, מאפשרת לנו גם מוּדעוּת ובטיחות. כאשר אנו עוצרים וקדים קידה, מתאפשרים לנו רגעי תשומת לב למתרחש מסביבנו. בזמן זה, הנוכחים יכולים לשים לב אל מי שהגיע, בין אם הוא אורח, מורה, או מתאמן, ולהתיחס אליו בהתאם. לפני עזיבת משטח האימונים ולפני יציאה מהדוג'ו, אנו שוב קדים בדיוק מאותן הסיבות המתוארות כאן.

קידה אל כלי הנשק המסורתיים

כאשר אנו נוטלים לידינו כלי נשק לאימון, נהוג להרימו אל גובה העיניים שלנו ולקוד קידה. כך גם בסיום התירגול. גם לקידה זו צדדים מעשיים של בטיחות ותשומת לב, בד בבד עם הכרת תודה והערכה לחשיבותם ולעצם קיומם. ציוד האימונים נקרא ביפנית "דוֹגוּ" - "הציוד של הדרך", ציוד שמאפשר לנו התקדמות בדרך חיים, לתהליך הלמידה, ולהתפתחות אישית וחברתית. הבנה של משמעות זו, תסייע לנו לקוד בלב מלא הכרת תודה והערכה.

"קידה מאפשרת לנו להביא את ההערכה שלנו לכל דבר ולכל אדם,
ובכך, ליהנות מערכו המלא של רגע" קנשו פורויה סנסאי

קידה אל עבר תמונת מייסד האייקידו

בקידה בתחילת השיעור ובסיומו אל עבר תמונתו של מיסד האייקידו אוֹ-סֶנסֶאי מוֹרִיהֶיי אוּאֶשִיבָּה, אנחנו למעשה לא קדים לתמונה עצמה או לדמות המיסד. כאשר אנו יושבים ורואים את תמונתו של או-סנסאי,  אנו נזכרים שבזכותו אנחנו כאן בדוג'ו, ובזכות פועלו יוצא הדופן, התפתחה אמנות האייקידו, ומתאפשר גם לנו ללמוד אותה על עקרונותיה, אשר מתחילים בתירגול אמנות לחימה בדוג'ו, ומאפשרים לנו את הגשמת העקרונות הללו כמעט בכל תחומי החיים. דמותו של המייסד מעוררת בנו תחושה, אשר אחת הדרכים להביעה, היא בתנועת גוף.